<h1>המנהיג הלכ' מילה</h1>
<h2>דף עא.</h2>
כתב רב עמרם, מי שמל גר או עבד גדול יכסה את הערווה ויברך על המילה ואחר כך ימול. למדנו שאם היו קטני' אין צריך לכסותם, וכ"ש בני ישראל קטני' שערלי ישראל כנימולים חשיבי כדאמ' בנדרי' [ל"א ע"ב], ומייתי לה ביבמות [ע"א ע"א] הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם דכערלים דמו, על כן יש לתמוה אפי' גר ועבד קטן יצטרך לכסות את ערוותן ומאי שנא גדול. אב"ן.
<h2>דף עא:</h2>
מה ששנינו בפ"ר אליעזר המל, מל ולא פרע כאלו לא מל, פי' כל חכמי ישראל ולא פרע, ולא קרע, שאחר שמל קורעו בצפורניו בגדל ובאצבע את העורות העליוני' במשך כל העטרה שתתגלה כולה, שאלמלא גולין אותה בעלמא כמו ופרע את ראש האשה, כאשר שמעתי מפי הדיוט אחד שהיה מוהל ולא פורע ומוצץ (והילד נשאר ערל) [יתערל הילד] כבתחילה, והבאתי לו ראייה מדאמ' ביבמות [ע"א ע"ב] פ' (החולץ) [הערל] לא ניתנה פריעת המילה לאברהם אבינו שנ' ומול את בני ישראל שנית זו פריעת המילה. למדנו שהפריעה קורא הפסוק מילה לשון ימל קצירו חותך, ועל כרחך מדאמ' ומול את בני ישראל שנית ר"ל שכשמל אותם משה במצרי' עשה להם מילה ופריעה, ואמ' לו הקב"ה ליהושע מהלינהו שנית כי היכי דמהילו במצרים, דאי ס"ד ליהושע ניתנה ולא למשה לימא ליה שוב מול את בני ישראל מאי שנית שנית למצרי'. ופתרון הפסוק כי מולים היו כל העם היוצאי' היו פרועי' וכל העם הילודים לא מלו, לא פרעו אלא מילה לבדה עשו, וזהו דאמר בפ' ר' אליעזר שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו פורעי' מפני עינוי הדרך, וכן כת' ר' שמעון קיירא. ואני העבר העברתי את (המנהג) [המוהל] ההוא במדינת ברגו"ש ונתתי אחרים תחתיו אשר לימדתים, זכרה לי אלהי לטובה. אב"ן הירחי.
